מקצוע הרפואה בישראל, כמו בעולם בכלל, הולך ומתבסס כמקצוע נשי. לפי נתוני משרד הבריאות, כמעט 45% מכלל הרופאים בישראל כיום הן נשים, בהשוואה ל-40% לפני עשור. הצפי הוא ששיעור הנשים יגדל בשנים הקרובות בקצב זה. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ב-2016 כ-60% מכלל הסטודנטים לרפואה היו נשים, לעומת 50% בשנת 2000.

עם זאת במונחי שכר ומעמד הפערים המגדריים הללו כמעט שלא צומצמו בעשור האחרון. לפי נתוני אגף הכלכלן הראשי באוצר, שאותם פרסם "גלובס" בסוף השבוע.

ב-2016 רופאות בישראל השתכרו קרוב ל-600 אלף שקל בממוצע בשנה, 33% פחות בהשוואה לשכר השנתי הממוצע של הרופאים הגברים, קרוב ל-900 אלף שקל. הפער הגדול ביותר היה ברפואה הפרטים: שכר הרופאים הגברים קרוב ל-300 אלף שקל בממוצע בשנה, בעוד שהרופאות רק 76 אלף שקל.

יש לציין שגם ב-2007, פערי השכר בין רופאים לרופאות היו די דומים לאלה של היום, 38%. עולה מכך כי פערי השכר מול הרופאים נותרו קבועים. בהשוואה ל-2007, רופאים הגדילו את הכנסותיהם ברפואה הפרטית פי שניים בעוד שרופאות רק פי 1.6.

עוד ביוני 2015 דיווח "דוקטורס אונלי" על דו"ח שהכין צוות משימה מיוחד בהסתדרות הרפואית שבו העריך כי בעוד עשור, רוב הרופאים בישראל יהיו נשים ולכן יש צורך בהתאמה מגדרית של המקצוע.

בראש צוות המשימה עמדה פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון. הדו"ח משרטט את ההשלכות שיהיו בהפיכת מקצוע הרפואה לכזה שבו יש רוב נשי וכלולה בו ביקורת על אי מינוין של נשים לתפקידי ניהול. כמו כן המליץ הדו"ח לספק לרופאות סביבת עבודה הולמת.

הדו"ח פירט: רוב נשי ניתן לראות כבר עתה במקצועות ההתמחות הבאים: פסיכיאטריה של הילד והמתבגר (60%), רפואת היילוד וגינקולוגיה (62%), אונקולוגיה (59%), רפואת משפחה (55%), רפואת ילדים (57%), גריאטריה (59%), אנטומיה פתולוגית (70%) ונפרולוגיה (56%).

לעומת זאת, בעיקר במקצועות הכירורגיים, רופאות מהוות מיעוט. למשל: הרדמה (31%), כירורגיה אורולוגית (6%), כירורגיה אורתופדית (5%), כירורגיה כללית (20%), מחלות א.א.ג וכירורגיה ראש צוואר (25%), רפואה פנימית (39%), מחלות עיניים (36%). בכירורגיית כלי דם וכירורגיה של היד אין אף לא מתמחה אחת.

בכתבה ב"גלובס" הוצגה סיבה עיקרית לפערי השכר והיא נעוצה בבחירות ההתמחות השונות של רופאים ורופאות. חמשת תחומי ההתמחות הרווחיים ביותר הם אלה שבהם ניתן להפעיל גם פרקטיקות פרטיות, למשל: בכירורגיה פלסטית השכר השנתי הממוצע מגיע לכ-1.5 מיליון שקל בממוצע (יותר ממיליון שקל מגיע מרפואה פרטית).  בקרדיולוגיה, כירורגיית חזה ולב, הרדמה ונוירוכירורגיה, השכר הוא סביב כמיליון שקל בממוצע בשנה. וכאמור, שיעור הרופאות בתחומים אלה, לפי נתוני משרד הבריאות: 25%-5% בלבד.

מכאן כי הרופאות נמצאות, על פי מאמר זה, ברפואת משפחה, אנדוקרינולוגיה, גריאטריה וגנטיקה (כ-60% מכלל הרופאים) וכ-50% מהאונקולוגים ורופאי הילדים.

עוד ציין העיתון כי בין הסיבות לכך: רופאות נוטות לבחור בהתמחויות המאפשרות להן איזון טוב יותר בין הבית לעבודה. בדרך כלל אלה גם מקצועות שנוכחים ברפואת הקהילה.

יותר נשים מנהלות בתי חולים

בשנים האחרונות הגידול בשיעור הנשים ברפואה כבר מחלחל לתפקידי ניהול בכירים. כיום חמש נשים מנהלות בתי חולים בישראל. בשלוש השנים האחרונות מונו שלוש מתוכן: ד"ר שרית אבישי-אלינר ("קפלן"), ד"ר ענת אנגל ("וולפסון"), ד"ר אסנת לבציון-קורח (שקודם לכן ניהלה את בית החולים הדסה הר הצופים, מנהלת עתה את "אסף הרופא"). ד"ר טניה בוגוסלבסקי, (בית החולים הגריאטרי שהם). הוותיקה במנהלות היא ד"ר אורנה בלונדהיים (בית החולים העמק בעפולה, מאז 2003).

פרופ' כרמי אמרה לעיתון: "חמש מנהלות זה טוב, אבל עדיין לא מספיק. מנהלי בתי חולים ומנהלי איגודים עדיין לא מבינים את זה. לפני כמה שנים אמר לי אחד מהם בכנס: 'את רוצה להגיד שבגלל שאין מספיק נשים מנהלות אנחנו עושים רפואה פחות טובה?', התשובה שלי היא: כן, אנחנו עושים רפואה קצת פחות טובה כי אין מספיק רופאות בעמדות השפעה".

העיתון הביא את עמדתו של ניר קידר, סמנכ"ל בכיר לתכנון אסטרטגי וכלכלי במשרד הבריאות, שאמר: "ככל שיש יותר גיוון במערכת, כך יותר טוב. אנחנו עוקבים אחרי הנתונים ויודעים שרופאות נוטות לעבוד יותר במרכז הארץ לעומת הפריפריה, נוטות יותר לשחיקה מרופאים-גברים וגם נוטות לצאת לפנסיה מוקדם יותר. אנחנו מביאים בחשבון כל זאת בתכניות האסטרטגיות שלנו. בעידן שבו רופאים מתמחים נאבקים בעיקשות על כך שהתורנוית שהם מבצעים כיום, בנות 26 שעות, יקוצרו, יכול להיות שנראה בעתיד שעם השינוי בדפוסי העבודה של כל הרופאים והכניסה של יותר טכנולוגיות לרפואה וטלה-מדיסין (רפואה מרחוק), יותר גברים יגיעו להתמחויות 'נשיות', וההפך".